ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

פורסם משום מה כקומדיה קלילה ורומנטית. אך התגלה כסרט כבד ומעיק. סיפור ביזארי עם תפיסה תמוהה של תסריטאי לפיו כל תמצית הווית האישה היא הבאת ילד כמתנה היחידה שניתן להביא לבן זוגה.

צפיתי ב"מלאך שלי" פעמיים – פעם אחת בשביל החוויה הרגשית ופעם נוספת בשביל החוויה האינטלקטואלית. אתם חושבים שנסחפתי? אלוהים נמצא בפרטים הקטנים וסרג' עשה אצלו סטאז'. בצפייה ראשונה הרגש השתלט עליי וחוויתי את הסרט בעוצמה רבה: "המלאך שלי" מעביר את הסיפור הויז'ואלי בצורה כה משכנעת עד שנדמה שהדיאלוגים מיותרים. מרבית הסרט מצולם בגשם. בילי וקולט עוצרים את הדמעות ואילו סרג' מפקיר אותם לחסדיו של הטבע. סצנות אחרות מתאפיינות בחללים דחוסים וסגורים, מבוכים ומרתפים. אלו משתלבים באופן מושלם בצילומי רגליים המובילות את הגיבורים בדרך לא דרך. בילי וקולט נוסעים, הולכים, רצים ונאבקים על חייהם, אך דורכים במקום. זו המשמעות האמיתית של 'כלא'. סמליות זו מודגשת במוטיבים כגון דלת-שער-מנעול-מפתח. הרגשות הקשים מובעים דרך צילומי פנים ובעיקר ידיים – יד פתוחה, יד מלטפת, יד נקמצת לאגרוף. שיערה של פאראדי אסוף בפקעת סבוכה המותרת רק בשתי סצנות בסרט. איש לא קורא בשמה, בעוד בילי חוזר על שמו שוב ושוב, עד מותה של אמו. כאשר הוא מתייתם, הוא הופך לחסר שם. סרג' אומר: האהבה מעניקה לנו זהות. העובדה שיש לך מישהו בעולם הזה מזכה אותך בשם, כיוון שיש מי שיקרא בו. לביקורת המלאה: http://www.eldar1.net/modules.php?name=News&file=article&sid=138